<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' נדה ושאר עריות פ"א</h1>
<h2>דף י.</h2>
הבועל אשה א(י)סורה מבת שלש שנים ויום אחד ומעלה חייב והיא פטורה מכלום עד שתהיה גדולה, פחותה מזה אף הוא פטור, שאין ביאתו ביאה. אבל גדולה הנבעלת מקטן בן תשע שנים ויום אחד חייבת והוא פטור עד שיגדיל, פחות מבן תשע אף היא פטורה.
<h2>דף יב:</h2>
הנטען על הערוה או יצא עליו שם רע לא ידור עמה במבוי אחד ולא יראה באותה השכונה. ומעשה והכו חכמים מרדות לאיש שהיו מרננין אחריו עם חמותו מפני שעבר על פתח ביתה.
<h2>דף סג:</h2>
מי שאמר, בתי זו מקודשת לזה, אע"פ שתנשא לו, אם זנתה אינה נסקלת על פיו. או אשה שאמרה, מקודשת אני, אינה נסקלת על פיה, שצריך שני עדים או חזקה.
<h2>דף פ.</h2>
אשה שהוחזקה נדה בשכנותיה בעלה לוקה עליה משום נדה. כהן שקנא לאשתו ונסתרה ובא עד אחד שנטמאת אם בא עליה אחר כך הרי הוחזקה בזונה ולוקה עליה.
אין צריך ראייה ברורה שזה ערוה לזה, אך אם הוחזקה זאת שראו נבעלת לזה בפני עדים שהיא אחותו או אמו ובתו, נהרגין בכך. וכן עשו לאשה שבאתה עם תינוק לירושלים והגדילתו בחזקת בנה ובא עליה ונסקלו. וראיה ממקלל ומכה אביו שממיתין אותו אע"פ שאין לנו ראייה ברורה שהוא בנו. איש שבא עם אשה ואמר (זה אשתו) [זאת אשתי], ואמרה זה בעלי, אם הוחזקה בתוך העיר שלשים יום שהיא אשתו, הורגין עליה. אבל תוך שלשים יום אין הורגין משום אשת איש.
